"זו ילדותי השניה,
מה שתתני לי אקח.
זו ילדותי השניה,
איתך.
זו ילדותי השניה,
עול השנים כבר נשכח.
זו ילדותי השניה,
ליבי נפתח".
השיר של מתי כספי מתנגן לי בראש בכל פעם שאני מהרהרת באחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי במסע הרוחני שלי –
החיבור לילדה הפנימית,
הילדה שהייתי פעם וזנחתי מאחור.
המפגש בין אמילי הבוגרת לאמילי הילדה,
הוליד באופן טבעי הרבה חמלה עצמית, קבלה, השלמה, הערכה ואהבה ללא תנאי.
למי שהייתי ולמי שהפכתי להיות.
אחרי שנים של חרטה על בחירות שעשיתי,
כעס על עצמי שהאמנתי לאנשים שלא הכילו או עודדו אותי,
טינה כלפי החולשה שלי מול מבוגרים ומורים שניצלו את כוחם ומעמדם,
אכזבה שנתתי אמון ואהבתי חברים שלא התאימו,
פתאום הבנתי שהילדה שהייתי
היא אמיצה, גיבורה ומדהימה ביופיה הפנימי והחיצוני!
היא זו שעבדה קשה ואכלה הרבה #$%& כדי שאני אוכל ליהנות מהפירות המתוקים, שנים לאחר מכן.
מגיע לה שאוקיר אותה,
אספר עליה,
אתגאה בה
ואסמוך על הבחירות שעשתה, שנבעו מטוהר וטוב לב.
הבנתי שכל התבונה, הניסיון, האומץ, הנתינה והאהבה שיש בי כיום,
הם בזכות אותה ילדה.
בת 6, בת 12 בת 15.
שעברה הרבה בחייה,
כדי שאני אהפוך להיות האשה המאירה והנבונה שהפכתי להיות.
אחד הכלים שפיתחתי ואני מקפידה להשתמש בו כמעט בכל תהליך בקליניקה זהו –
"מפגש וריפוי הילדה הפנימית".
התהליך העוצמתי הזה מאפשר לי ולמטופלת לזהות איפה החוזקות
ששכחה, קברה או בחרה לוותר עליהם בחלוף השנים.
החיבור וההוקרה של הילדה שהייתי,
מאפשר לי להזכר מי אני באמת, מה אני אוהבת, ממה אני נהנת,
איזה כשרונות יש לי ומה באתי לעשות בעולם הזה.
האמת היא, שאת לא מוכרחה לרוץ לאנשי מקצוע שיעשו לך מפות או ניתוחי אישיות מורכבים.
את כל המידע הנדרש יכולה לספר לך,
הילדה שהיית פעם.
הילדה שזנחת מאחור.
כיום, אחרי כל התהליכים העמוקים שעברתי בעצמי ושהעברתי אחרים,
אני יודעת בוודאות שהילדים שהבאנו לעולם, נושאים בקרבם את המתנה הגדולה מכל –
לסייע לנו לרפא את פצעי הילדות האישיים שלנו
שעדיין לא נגענו או פתרנו אותם.
לעתים דווקא הילד שהכי יאתגר אותנו בהתנהגות שלו,
הוא זה שפותר לנו את הקונפליקט הכי קשה מהילדות.
לדוגמא:
ילד דעתן שיודע לדרוש בדיוק מה הוא רוצה, איך ומתי,
עלול לעורר התנגדות גדולה אצל הורה שחווה ילדות שבה הרגיש שקוף או חוסר הכלה שגרמה לו לשתוק בפסיביות ולהסתפק במועט.
הילד שהכי מאתגר או מעסיק אותי,
הוא זה שמשקף לי בתת המודע את מה שקיים בתוכי ואני לא מסכימה לקבל.
דוגמא:
אמא שבילדותה התקשתה בלימודים וחרשה ימים ולילות כדי לרצות ולשמח את הוריה,
תתקשה להכיל שהבת שלה לא רוצה ללמוד, מסרבת להכין שיעורי בית ומתעקשת להתמקד דווקא בפיתוח יכולות המנהיגות שלה בצופים.
תחושת הכישלון שהאמא הרגישה בילדותה תשתחזר בתחושת הכישלון שיש לה כיום מבתה שמביאה הביתה תעודה עם שליליים.
למרות שאם נסתכל מפרספקטיבה גבוהה יותר – הבת בעצם פותרת לאמא את הקונפליקט מהילדות (שהראויות שלה והיותה אהובה היו תלויים במספרים שנכתבו בתעודה)!
התנהגותה ההחלטית של הילדה מוכיחה לאמא כמה עשתה עבודה טובה בליצור בתוכה תחושת ראויות ואהבה ללא תנאי, גם בלי קשר לציונים שתשיג ואמונה חזקה שמותר לה להיות טובה במה שהיא אוהבת לעשות.
הילדים שלנו נותנים לנו את ההזדמנות לאהוב באהבה ללא תנאי את כל מה שלא יכולנו לאהוב בעצמנו.
עבורי, אמהות זו הדרך האולטימטיבית לחוות שוב ילדות.
אבל הפעם כמו שאני רוצה!
כיון שעכשיו אני המבוגר האחראי שיש לו כוח לתקן, להחליט ולבצע.
מאז האמהות גיליתי כמה לגיטימציה חברתית יש לנו המבוגרים להשתטות, להשתולל, לשיר, ולרקוד גם אם זה באמצע הקניון או ברחוב (אמיתי לגמרי 🙂 ).
אפילו הטיטולים, חוסר השינה והטיפול האינטנסיבי,
לא הצליחו לטשטש את העובדה שמאז האמהות,
הילדה שבתוכי קמה לתחייה במלוא תפארתה.
"זו ילדותי השניה,
מה שתתני לי אקח.
זו ילדותי השניה,
איתך.
זו ילדותי השניה,
עול השנים כבר נשכח.
זו ילדותי השניה,
ליבי נפתח".