"זה ייגמר בבכי"
תזהרי שלא ליפול"
"היית צריך לחשוב על זה לפני ש…"
כבר בגיל ממש צעיר היינו מוקפים בכל מקום, בגן, בבית הספר ובחיק המשפחה, במשפטים חוזרים ונישנים שהזהירו אותנו מלעשות טעויות.
כילדים, רובנו קיבלנו את התחושה שתפקיד המבוגרים הוא למנוע מאיתנו
את הנורא מכל, לטעות ולהיכשל.
אמנם הכוונה של המבוגרים הייתה חיובית וטובה.
ללמד אותנו מניסיונם האישי ולמנוע מאיתנו לחוות סבל או כאב אבל התוצאה שהושגה הייתה בדיוק הפוכה…
ומונעת מאיתנו כיום, להגשים את עצמנו מבחינה רגשית, כלכלית, מנטלית ורוחנית.
~
אני באופן אישי, חייתי שנים רבות כשהמטרה הראשית שעמדה לנגד עיני הייתה להמנע ככל האפשר מלעשות טעויות.
התהלכתי בין הטיפות, מלאת חששות ובחרתי בנתיב שמרני ונורמטיבי שיאפשר לי לעשות את הדברים "כמו שצריך".
כל אותה העת התנגן בראשי המשפט : "העיקר שלא לטעות".
אז נכון שהפחד לטעות, דירבן אותי להצטיין ולהיות מדויקת וקפדנית במעשיי אבל מה זה שווה לזכות בתעודות מרשימות והוקרה חברתית,
כאשר כל מה שמניע אותי בחיים זה פחד משתק ורצון להמנע בכל מחיר מ"לצאת מהקווים" שמא אטעה ואפול ?
היום, אחרי שנים של עבודת התבוננות והתפתחות אישית, אני מעזה לחיות את חיי בדיוק על פי האמת הפנימית שלי.
הפכתי מעו"ד עם ותק ועבודה מסודרת ונוחה, לעצמאית בתחום הרפואה המשלימה.
סיימתי מערכות יחסים רציניות כשהגיע זמנן להסתיים, מבלי לתת לשיקולים כמו גיל ביולוגי ואיזורי נוחות להשכיח ממני את האמת הגבוהה שלי.
אז נכון שעדיין נותרו שאריות של אותן אמונות וצורך פנימי עז שהכל יהיה מושלם אבל כיום, אני יודעת איפה, איך, מתי והיכן להחליק פינות ולהשמיע את קולי בעולם מבלי לחשוש שאעשה טעות.
היום אני מקבלת באהבה את העובדה הפשוטה שטעויות הן חלק מהחיים, מהלמידה וההתפתחות שלנו כבני אדם.
קיימת בתוכי ידיעה פנימית עמוקה שכל עוד אתן לאמת הפנימית שלי להנחות ולהוביל אותי בשבילי החיים, הטעויות והכשלונות שאפגוש בדרך,
יהיו המתנות הכי גדולות שיכולתי לבקש בחיי !
מתנות שיאפשרו לי להפוך לאדם טוב יותר, חכם, בעל ניסיון ומלא בחמלה,
עבור כל האנשים סביבי שמתרגלים גם הם טעויות, כחלק בלתי נפרד
מהמסע שלהם להתפתחות.
.
